אדמת אם
ספר שירה
ציור "תפילה" של הילה רם
I'm a paragraph. Click here to add your own text and edit me. It's easy.
אודות המשוררת
ד"ר קלרינה פריבורקין, מרצה לספרות אנגלית, דרמה וכתיבה יוצרת במכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון. קלרינה עלתה לישראל מאוזבקיסטן בהיותה בת אחת עשרה עם משפחתה המורחבת. היא שירתה בחיל האוויר ולמדה ספרות אנגלית באוניברסיטת בר־אילן. נשואה, אמא לשניים ומתגוררת בקרית אונו.קלרינה רואה את עצמה כשייכת לדור ה-1.5 (אותם ילדים עולים שעברו בישראל את כל מסלול החיים ועדיין לא תמיד מרגישים שייכים במדינתם).
קובץ שירים זה נכתב בעברית על מנת לגלות ולהבין את זהותה הרב־תרבותית והרב־לשונית דרך שירה, ובכך להשלים את תהליך ההשתרשות התרבותי, הלשוני והחברתי בישראל. דרך שיריה קלרינה מקווה לתרום לחמלה, אחדות ואהבת חינם בחברה הישראלית. שירי הקובץ עוסקים בין היתר בסיפורים משפחתיים, התמודדות עם הגירה ודימוי גוף, הורות וזוגיות, בתקווה שכל אחת ואחד יוכלו למצוא בו נקודות השקה והזדהות.
שירים מהספר
גּוּפִי וַאֲנִי
שָׁנִים בָּרַחְתִּי מִגּוּפִי אֶל מְבוֹכֵי הַמַּחְשָׁבוֹת
סֵרַבְתִּי לְהַרְגִּישׁ אוֹתוֹ —
הוּא לֹא עָמַד בַּצִּפִּיּוֹת.
גָּדוֹל מִדַּי,
מְגֻשָּׁם.
רָזִיתִי.
אַךְ הָעַקֶּמֶת הִזְדַּנְּבָה מֵאֲחוֹרַי
לוֹעֶגֶת, מְנַחֶשֶׁת אֶת חֻלְשׁוֹתַי,
יַלְדָּה שְׁקוּפָה בְּלִי עֹגֶן.
רַק תְּנוּדוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה,
נָעָה וְנָדָה,
כִּי צָרִיךְ.
חֻנַּכְתִּי
לְרַצּוֹת.
חוּטֵי זֶהוּת
זֶהוּת בְּדוּיָה יָצַרְתִּי לִי,
זֶהוּת תְּלוּיָה עַל חוּט –
זֶהוּת שֶׁל פַּחַד מִגָּלוּת.
הִיא מְרַחֶפֶת שָׁם מֵעַל רֹאשִׁי,
עָנָן חִוֵּר וַחֲרִישִׁי,
צֵל נַעֲרָה שֶׁפַּעַם הָיְתָה
אֲנִי.
פַּסְטוֹרַלְיָה אוּרְבָּנִית
לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי שֶׁהָרְחוֹבוֹת שָׁרִים
בִּנְיָנִים מַבִּיטִים בִּי דֶּרֶךְ זְגוּגִיּוֹת מְחַיְּכוֹת,
מְכוֹנִיּוֹת מְגַלְגְּלוֹת עֵינַיִם
וַאֲנָשִׁים זוֹרְמִים עַל פָּנַי
בְּדַרְכָּם לֶאֱכֹל מְנַת פָלָאפֶל.
נִסִּיתִי לִקְרֹא לָהֶם שִׁירִים קְטַנִּים שֶׁכָּתַבְתִּי,
אַךְ הֵם לֹא עָצְרוּ לְהַאֲזִין,
וּמִי יָכוֹל לְהַאֲשִׁימָם? הֲרֵי גַּם אֲנִי עֶבֶד לִצְרָכַי:
לְהִתְקַיֵּם עַל דַּף לָבָן בֵּין שִׁיר לְשִׁיר,
כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, בְּמִלּוֹתַי אֲנִי.
מֶרֶד מְאֻחָר
מִגִּיל צָעִיר לִמְּדוּ אוֹתִי לְהַנְמִיךְ עוּף:
"עָלַיִךְ לִהְיוֹת שְׁקֵטָה מִמַּיִם,
נְמוּכָה כְּדֶשֶׁא.
צְנִיעוּת, כִּבּוּד הוֹרִים
וְאַחְרָיוּת — חוֹבָה!
שֶׁאִם לֹא כֵּן תִּפְּלִי
בְּרוּחַ סְעָרָה.
בְּאֶרֶץ הַצַּבָּר וְהַמַלּוּחַ
לָמַדְתִּי לִשְׁמֹר מֶרְחָק בָּטוּחַ
מֵהַטָּפוֹת מוּסָר וּבַעֲלֵי שְׂרָרָה.
סָמַכְתִּי עַל עַצְמִי בְּעֵת צָרָה.
פָּרַשְׂתִּי אֶת כְּנָפַי לְאַט וְעַפְתִּי
אֶל תּוֹךְ עִרְבּוּל שָׂפוֹת וְהַכָּרָה
עַד לְרֶגַע הַתַּפְנִית בָּעֲלִילָה
עֵת נִתַּצְתִּי אֶת נֶדֶר הַשְּׁתִיקָה.
לֹא עוֹד כִּבּוּי אוֹרוֹת וּפַחַד,
לֹא עוֹד שְׁתִיקָה וְהַדְחָקָה:
אֲנִי עוֹמֶדֶת כָּאן וּמְשׁוֹרֶרֶת,
מַתְרִיסָה בְּשִׁיר הַתּוֹכֵחָה.